רש"ש על בבא בתרא קס״ו

1 ר"ש ד"ה ספק ה' זיבות. וראתה ה' חדשים ג"י רצופים כו'. אינו ר"ל דבינתיים ודאי לא ראתה דא"כ מפעם ראשון ואילך הי' ודאי תחלת נדה כמו שנתבאר בערכין ח' בסוגיא דטועה. אלא שבאותן הימים ספק לה:

2 ר"ש ד"ה ואין השאר שבסה"ע. ור"ע דאמר התם כו'. כצ"ל וע"ש:

3 תד"ה א"ה והגמרא היה יודע שכ"ה מברייתא אחת כו'. עי' נדרים ד' ב' ובר"ן ורא"ש שם ד"ה א"ה היינו רישא. ונראה דכ"ה ג"כ כוונת הר"ח כאן:

4 תד"ה אר"א. דלא קאתי לדחויי דאביי. כצ"ל:

5 בסה"ד כי ההוא דרב אסי כו'. כצ"ל:

6 תד"ה לפי. ול"ג בדינרין של כסף לא ידענא כו'. כצ"ל:

7 בא"ד אם נפשך לומר כיון שיאמר זוזי כו'. כצ"ל:

8 תד"ה נכנס בע"ב כי מוקי טעמא דר"ע דלא חייש לפשיעה. כצ"ל:

9 ר"ש בד"ה בריבעתים. במס' מע"ש בש"א כו' וברביעית כסף בריבעא מעות. כצ"ל:

10 תד"ה א"כ הא'. מה שכותבין פעמיים בענין הראשון כו'. כצ"ל:

11 ר"ש ד"ה וה"ל רובא. דשמא ששתי אותיות לא חיסר הסופר. ר"ל היכא דהויין רובא דשמא:

12 ר"ש ד"ה קפל. וי"פ גימטריא כו' והבל הוא. עי' לעיל ע"ה ב' בפי' ד"ה אר"ל וצע"ק:

13 בא"ד אלא הני נקט. כ"נ דצ"ל:

14 ר"ש ד"ה מי חיישינן לזבוב. שחיסר רגלה כו'. ועי' בעירובין י"ג. ובב"י או"ח סי' ל"ו כתב בשם ב"ש באות ק' דזבוב משך רגל הקצר נגד רגל הארוך כו' ע"ש. ותרוייהו צריכן. ועי' תומים סי' מ"ב אות ט' ודבריו מגומגמין:

15 תד"ה ספל. כמו שלשים חצאין דלעיל במ"ש קמ"ה. עמש"כ שם בס"ד: